“רציתי פעם אחת לטייל בנחל ולא היה מי שייקח אותי, אז אתה זה שטייל איתי בכל הארץ”: מאות ליוו היום (שלישי) את סמ”ר מעוז מורל, למנוחות בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
מעוז, נפצע באורח אנוש במהלך קרבות חאן יונס לפני חמישה ימים ומאז נאבק על חייו. הבוקר התיר דובר צה”ל לפרסם כי הוא נפטר מפצעיו.
מורל בן 22 במותו, למד בישיבה התיכונית בדימונה והפך לבוגר השישי מהישיבה שנפל בקרבות מאז פרוץ המלחמה. משפחתחו תשב שבעה ביישוב טלמון.
אחיו הצעיר, אלקנה: “אני אוהב אותך אח שלי. בחיים שלי לא חשבתי שאני אעמוד כאן בהלוויה שלך ואדבר אליך. הבנאדם הכי רגיש שאני מכיר. רציתי פעם אחת לטייל בנחל ולא היה מי שייקח אותי, אז אתה זה שטייל איתי בכל הארץ. אתה מכיר את כל האיזור שם. טיילת איתי שם, נסענו ברכב, שמענו שירים שאהבת, עשינו את אחד הטיולים שבחיים לא אשכח. יש לי בראש כל כך הרבה רגעים שמחים איתך”.
חנה, אחותו של מעוז התקשתה לדבר ואמרה: “מעוז, אני אוהבת אותך לא משנה כמה רבנו. אני אוהבת אותך ואתגעגע אליך מאוד. אתה תמיד תחסר לי. אני מרגישה שמשהו חסר לי במשפחה.
אח נוסף: “אני רוצה לבקש ממך סליחה. הייתי הראשון שנתן לך מכה. שיחקתי איתך כשהיית תינוק ונתתי לך בטעות מכה בראש. בפעם השנייה, ששיחקנו בכדור, דחפתי כיסא כדי למנוע ממך והכיסא נכנס באף והיית צריך כמה תפרים. כל הזמן דאגת לחברים, אני יודע שגם למעלה, אתה תצעק על מי שצריך כדי שידאגו פה לכולם. שיחזירו את החטופים הביתה”.
האח דב: “מי שהכיר את המשפחה שלנו ולא את מעוז כנראה היה מופתע לשמוע שיש לנו אח בסיירת. אנחנו משפחה של לפלפים. לא תמצאו אותי משחק כדורגל. מעוז היה ספורטאי מצטיין ואהב אז זה. היה ברור שהוא יהיה כוכב בצבא”. מעוז נפל בתקופה קשה למדינה וגם למשפחה שלנו. רק בימים האחרונים במהלך השהייה האחרונים גיליתי שהוא ידע על התקופה הקשה. נוח בשלום מעוז אחי הקטן היקר והאהוב”.
ורדה, אמו של מעוז: “אני בטוחה שכל אחד שמכיר אותך לא יכול לחשוב עליך בלי לזכור את החיוך שלך. כשנטולדת, בדרך לבית החולים ליוותה אותנו משטרה וגם היום, בדרך לבית הקברות ליוותה אותנו משטרה. כנראה שכשבנאדם גיבור וקדוש נכנס ויוצא מהעולם הזה, הוא מקבל ליווי. נולדת בזמן קשה במשפחה שלנו כדי שתיתן לנו כוח – ואיזה כוח יש לך”.
סא”ל רועי מינץ ספד לו בשם הצבא: “ורדה איתן דוב מורדכי שחר אלקנה וחנה. ביום זה איבדה מדינת ישראל את אחד מטובי בניה. יקירכם מעוז זכרונו לברכה. מעוז, אנו עומדים כאן היום המומים וכואבים מתקשים להשלים עם חסרונך. היית לוחם מקצועי הצטיינת כמאגיסט באומץ ובגבורה וכהרגלך הכל בשקט וענווה. היה לך חיוך תמידי על פניך שהיה לאור סביבך. היית אדם ערכי, איש של אנשים. שמת את האחר לפניך תמיד היית שם כשצריך. גיבור ישראל”.
זאב רוזנפלד, רב היישוב טלמון אמר בבכי: “מעוז, שמור לך מקום ליד כיסא הכבוד. נפלו לנו שלושה חיילים יקרים ביישוב טלמון. כיישוב של אידיאליסטים, רק נתחזק”.
הרב מרדכי לינדזר, דודו של מעוז, כאב את מותו של מעוז: “נולדת בזמן משבר במשפחה שלך והיית חזית המשפחה השבורה. חיזקת 22 שנים את המשפחה עם החיוך שלך. תמיד היית חוזק, אי של שמחה, של נעימות. כל כך שמח ועליז בחיים. שימחת את כל המשפחה וכל מי שהיה לידך. היית הראשון לתת עזרה למשפחה ולחיילים”.
מפקד הפלוגה של מעוז, סרן רועי חגי ספד לחיילו: “הפננים המאירותצ שלך יישארו איתנו לעד. זכורה לנו צמונה שהלכת עם המג וחיוך על םניך. התעקשת לםפנות את הצועים לרוץ ולהיות ראשון. אזיו מסירות הייתה לך הפגנת עוז תמיד בקו הראשון.
מרדכי אוחיון, חבר בצוות של מעוז: “היית אדם של מעשים, לא של דיבורים. טיפלת בנו ופינית את הפצועים ואחרי שסיימת לעזור לפינוי, עלית למעלה למאג והשבת באש. יהיה קשה בלעדייך חייבים את החיפוי שלך מלמעלה”.
ידידיה, חבר קרוב, מירר בבכי מר: “איך נפלת? כזה גדול, כזה חזק? מי בכלל יכול עליך? מעוז, אתה לוחם בענווה בגבורה בשמחה ובפשטו. כל החיים היית כזה. כל דבר זה קרב, ואתה בגבורה נלחם אותו ומנצח. אש שבוערת, שלא מוותרת אף פעם. הדבק של החבורה, חושב על כולם, אוהב את כולם אף פעם לא רב ולא כועס. היית מכונה של עבודה, נחבא אל הכלים ועושה הכל משם”.
