זו הבחירה שלי ליום האישה המצוירת הבינלאומי | מאיר עוזיאל



משהו: חמאס: אנחנו לא מספקים אפילו בדל מידע על החטופים בלי תמורה. ישראל וארה”ב: אנחנו מספקים ומצניחים הכל לחמאס בלי בדל תמורה.

יום האישה המצוירת הבינלאומי

סביר להניח שהגיליון הזה, היוצא לאור ביום האישה הבינלאומי, לא יצליח לתפוס שום אישה דגולה שלא כתבו עליה היום באחד העיתונים, או הזכירו אותה ברדיו או בטלוויזיה. במקום להזיע בחיפוש אחר אישה שלא כתבו עליה לפני כן, הרשו לי ביום האישה הבינלאומי ליצור מועד בינלאומי קטן בשוליים והוא: יום האישה המצוירת הבינלאומי.

מיני מאוס, חברתו של מיקי מאוס, תגיע למקום הראשון ברווחים הכספיים שהיא עשתה בגין שימוש בזכויות הדמות המצוירת שלה. שמעתי שמועד הזכויות פג, ואולי מעכשיו היא מותרת לכל אדם. תבדקו לפני שאתם משתמשים. אחרי מיני מאוס תופיע במצעד הנשים המצוירות הבינלאומי דייזי דאק, החברה של דונלד דאק. מילדותי אהבתי יותר את דייזי דאק (ואת דונלד דאק יותר מאשר את מיקי).

לא נשכח את אוליב של פופאי. ואין ספק שאחת הנשים המצוירות הדגולות היא מרג’ סימפסון, אם היא סובלת את הומר, ומגדלת כהלכה את בארט, את ליסה המחוננת (עוד דמות נשית מצוירת מעוררת כבוד) ואת מגי. כן, מארג’ ראויה למקום מכובד ביום האישה המצוירת הבינלאומי. נזכיר כמובן את כל נסיכות דיסני. החל מן המאותגרות מגדרית מן העבר, שלגיה וסינדרלה, וכלה בנסיכות דיסני של היום המועצמות והאתניות. פוקהונטס ראשונה וגם אלזה ואנה, מואנה ואף מולאן, המייצגת את הנשים עם החרבות.

ועכשיו השאלה: האם ברבי היא דמות מצוירת? אולי צריך לומר שהיא דמות מְבּוּבֶּבֶּת. בכל מקרה, יש מקום להכליל גם את ברבי בנשים המצוירות הגדולות ליום האישה המצוירת הבינלאומי. בעבר המפגר ברבי הייתה דמות שנשים השואפות לעוצמה אהבו לשנוא ועשו לה שיימינג, אבל בשנה החולפת היא חזרה בסרט “ברבי”, מלאת תאוות שלטון ורודפת הישגים בהתנהגות אופיינית לגבר חסר ביטחון ראוי לשמו, ואומצה אל חיק הנשים החזקות. 

מעל כולן עומדת, עם צמידים חסיני קליעים, וונדר וומן. היא נולדה כדמות מצוירת בקומיקס (שלא אהבתי בילדותי), והגיעה לשיא בעיניי הפרו־ישראליות כאשר גל גדות שלנו גילמה אותה בשני סרטים (המוחרמים על ידי הליגה הערבית). דמות נשית שראויה למקום מכובד ביום האישה המצוירת הבינלאומי.

אבל את מי הייתי בוחר למקום הראשון ליום האישה המצוירת הבינלאומי?  לי אין ספק: זוהי שילה ברופלובסקי. לא, אל תגידו לי עכשיו שאתם לא יודעים מי זו שילה ברופלובסקי. זו האמא היהודייה של הילד היהודי קייל בסדרה “סאות’ פארק.

יום האישה המזויפת הבינלאומי

פעם הוזמנתי לכנס סופרים באירופה ושם פגשתי משורר משוודיה שזייף שירה פמיניסטית של משוררת שהוא המציא, וזכה על כך בתהילה. בעצם לא הוא זכה בתהילה, אלא היא, המפוברקת הלא קיימת. מדובר במשורר וסופר שהייתה לספריו הצלחה מסוימת. הוא אפילו היה יו”ר אגודת הסופרים של שוודיה. אבל מה שמצא חן בעיניי ביותר הוא העובדה שאת התהילה הגדולה ביותר שלו הוא השיג כאשר הוא זייף ספר שירה פמיניסטי.

שמו פיטר קורמן, ובסתיו 1979 הוא עשה מהלך בלתי צפוי במין לעג נגד הגל הפמיניסטי בספרות ושירת הווידויים הפמיניסטיים. ספרים מסוג זה הגיעו אז בכמויות גדולות להוצאות הספרים השוודיות, ויצאו לאור. כדי לבחון את רגישות המו”לים, הוא כתב אסופת שירי מאבק פמיניסטי תחת השם הבדוי לוטה שטרומברג, תוך שימוש בתבניות הנפוצות ביותר בז’אנר: אחווה נשית, שנאת גברים ועימות מגדרי, וגם קורט מאבק לשלום, אנטי־קפיטליזם, הכל כלול.

השירים שהוא שלח בשמה של לוטה שטרומברג התקבלו מיד בהתלהבות, והמו”ל הכריז על הגילוי הנפלא של המשוררת הנהדרת. הבעיה הייתה שאין משוררת כזו. פיטר קורמן הוצג כמי שיש לו קשר איתה, ולכן ביקשו ממנו לסייע להשיג אותה לראיונות, וכשהספר כבר היה מוכן לצאת לחנויות, לחצו עליו להביא אותה לראיון טלוויזיה לקראת צאת הספר לאור. הוא התחמק בשמה, טען שהיא עסוקה, שהיא עומדת לטוס לארצות הברית ועוד. בסוף, ובלית ברירה, הוא הגיע בעצמו לראיון בטלוויזיה ואז, אחרי שהמו”ל שיבח את שירתה, פיטר גילה בשידור ישיר שהוא בעצמו כתב את השירים, אין משוררת כזו והכל מזויף.

אמרתי לו כמה אני אוהב תרגילים סאטיריים כאלה. הוא סיפר לי כמה הוא הופתע מהמהירות שבה התקבלו לפרסום השירים שהוא כתב, כדבריו: “עם כל הקלישאות הכי בנאליות שכללתי בשירים על ימין ועל שמאל בלי חשבון, ועם כל הרגשות הכי אופנתיים וצפויים שפברקתי”.

נזכרתי בזה לקראת יום האישה הבינלאומי. לא רק כיוון שאני אוהב מעשים סאטיריים, שעולים לדעתי על כתיבה סאטירית, וזוכים אצלי לרייטינג פרטי גבוה יותר מכל תוכנית טלוויזיה סאטירית, אלא כיוון שבימים אלה ממש זוכה לתהילה ולפרסים סרט חדש בשם “מעשייה אמריקאית” שמספר סיפור מאוד דומה: סופר שחור בארצות הברית שספריו לא זוכים להערכה, מחליט, כדי לזכות בהערכה, לזייף ספר עם כל הסטריאוטיפים והקלישאות של דיכוי השחורים באמריקה ובלה בלה בלה. והבלה בלה בלה אכן זכה בכל הפרסים והתהילה.

לצערי, פיטר, שגם הוא זכה בתהילה על ספר שירי בלב בלה בלה, נפטר לפני שלוש שנים, ואני תהיתי אם עליי לשלוח לכתובתו בשוודיה מכתב ניחומים גם על מותה של לוטה שטרומברג.

שיעור בהבנת המובן מאליו

הנה ההבדל: אם חמאס היה הורג מעל מאה ישראלים שמנסים לקחת מצרכים ממשאיות – חמאס היה חוגג.
אם נהרגים מעל מאה פלסטינים שמנסים לקחת מצרכים ממשאיות – גם אז חמאס חוגג.

פינת השלולית

גם זה קרה בשלולית: חייל עורפי שרוב התפקיד שלו הוא לדחות או להקדים גיוסים למלש”בים, קיבל יום אחד פנייה מצפרדעון מלש”ב, שכתב שהוא היה במיון של חיל האוויר בירפ”א (יחידת רפואה אווירית), הכיר שם נסיכה חמודה, והוא רוצה שצה”ל יאתר לו אותה, במידה שהיא בעניין.
החייל, שמטפל בניירת של הצפרדעונים לפני גיוס, לא התעצל ולא התעצבן. הוא חיפש והצליח לאתר אותה, והיא הסכימה לתת את הטלפון שלה. למחרת המלש”ב שלח ליחידת הגיוס תמונה של שניהם בדייט. (בתודה ל”וידויים של חיילים” באינסטגרם) 

Source link

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *